ספרים - 613
חדש!!! מהיום נוכל להיות בטוחים שסיימנו את הש"ס. פשוט לוחצים על הפלוס אחרי שלמדנו.
לחצתם בטעות? מפחיתים ע"י קליק ארוך. עדיין לא רשומים הרשמו כאן
עמודים שנערכו: 322 | משתמשים: 97 | התחבר
דף קודם | דף הבא
למדתי

0 +

פעמים
לא: אין מעמידין פרק שני עבודה זרה
השולח חבית של יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר אם לאו אסור אמר רבי זירא לא קשיא כאן בעיר כאן בדרך מתקיף לה רבי ירמיה מידי הנך דעיר לא בדרך אתו אלא אמר רבי ירמיה בין הגיתות שנינו כיון דכולי עלמא אפכי מירתת אמר השתא אי חזי לי מפסדו לי אתמר מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים רמי בר חמא אמר רבי יצחק משום חתנות רב נחמן אמר משום גילוי אגילוי דמאי אילימא גילוי דנזייתא אנן נמי מגלינן ואלא דחביתא אנן נמי מגלינן לא צריכא באתרא דמצלו מיא אלא מעתה ישן תשתרי דא''ר ישן מותר אין מניחו ליישן החמיץ מותר אין מניחו להחמיץ גזירה ישן אטו חדש רב פפא מפיקין ליה לאבבא דחנותא ושתי רב אחאי מייתו ליה לביתיה ושתי ותרוייהו משום חתנות רב אחאי עביד הרחקה יתירתא רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן אייתו ליה חמרא ולא אשתי אייתו ליה שיכרא ולא אשתי בשלמא חמרא משום שימצא שיכרא משום מאי משום שימצא דשימצא אמר רב האי שיכרא דארמאה שרי וחייא ברי לא נישתי מיניה מה נפשך אי שרי לכולי עלמא שרי אי אסיר לכולי עלמא אסיר אלא רב סבר משום גילויא ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה ודלקי מלקי ליה טפי וחייא ברי הואיל ולקי לא נישתי מיניה אמר שמואל כל השרצים יש להן ארס של נחש ממית של שרצים אינו ממית אמר ליה שמואל לחייא בר רב בר אריא תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר רב אבוך הכי אמר אבוך הני ארמאי זוקאני דהוו שתו גילויא ולא מתו איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו אמר רב יוסף האי
חבית של יין ביד כותי. וכ''ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע''פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים: ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים. צריך הכרת חותם ציר אע''ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (דף לד:) דנפיש שומניה: מכיר חותמו וסתמו. שלא זייף סתימתו: בעיר. קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני: לא בדרך אתו. וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך: בין הגיתות שנו. הך דקתני סתומות מותרות: דכ''ע אפכי. מצויין בדרכים: משום חתנות. שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו: דנזייתא. בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית: אנן נמי מגלינן. דקיי''ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה: באתרא דמצלו מיא. במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים ומים יש בהן משום גילוי: ישן מותר. כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן מותר דאין מניחו ארס של נחש ליישן אם היה בתוכו: החמיץ מותר. יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ מותר בידוע שלא שתה בו נחש דאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ: למרגואן. ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים: משום שימצא. חשד יין נסך: שימצא דשימצא. גזרה שיכרא אטו חמרא: משום גילויא. ומיהו לכו''ע שרי שאינן חולין והאי זיהרא לא מלקי להו: משום דאזל מרורא דכשותא. טעם מרירות של כשות וקלי ליה לזיהרא ואין בו כח להלקות אדם בריא: ודלקי מלקי ליה. אדם שהוא חולה קודם לכן ושותהו מזיקו ומכביד חליו: מלקי. מזיק: זוקאני. נפוחים: דורדיא
השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים. מדקדק ר''ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש''מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא''כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א''כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא''ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי''ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי''ת אבל חמפ''ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש''י פי' יין ביד כותי וכ''ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר''א משמע דאף לר''א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר''ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר''א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר''א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא''כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור''ת פי' דלר''א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ''ב (דף סט:) והשתא דקיימא לן כר''א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר''ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל''א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ''ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר''ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר''א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר''ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע''ז (לקמן דף עד: ד''ה רבא) כשנגיע שם אי''ה: מפני מה אסרו שכר כו'. איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו: רב נחמן אמר משום גילוי. וא''ת למ''ד משום גילוי מ''ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי''ל דרב נחמן לית ליה לקמן (דף לה: ע''ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא''ת למ''ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי''ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה''נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה: באתרא דמצלו מיא. וא''ת למ''ד לעיל (דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי''ל דבשכר לא קפדי כ''כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה: ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא. ומ''מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא''כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע''ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס''ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה''נ היא בטלה לענין איסור בישול: דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו. תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי''ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש: האי
הטקסט לקוח מתורת אמת
כל הזכויות שמורות © ל ר' פנחס ראובן שליט"א
דף זה נצפה 337 פעמים | נערך לאחרונה ע"י הכהן בתאריך 20-05-2012 כ"ח אייר התשע"ב