למדתי
0 +
פעמים| השותפין | פרק ראשון | בבא בתרא | ד. |
אהדר ליה כלילא דיילי נקרינהו לעיניה
יומא חד אתא ויתיב קמיה אמר חזי מר האי עבדא
בישא מאי קא עביד אמר ליה מאי אעביד
ליה א''ל נלטייה מר אמר ליה [כתיב] גם
במדעך מלך אל תקלל אמר ליה האי לאו
מלך הוא א''ל וליהוי עשיר בעלמא וכתיב
ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר ולא יהא
אלא נשיא וכתיב ונשיא בעמך לא תאור
א''ל בעושה מעשה עמך והאי לאו עושה
מעשה עמך א''ל מסתפינא מיניה א''ל ליכא
איניש דאזיל דלימא ליה דאנא ואת יתיבנא
א''ל כתיב כי עוף השמים יוליך את הקול
ובעל כנפים יגיד דבר א''ל אנא הוא אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי לא
הוה קטילנא להו השתא מאי תקנתיה דההוא גברא א''ל הוא כבה אורו של
עולם דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם דכתיב
ונהרו אליו כל הגוים איכא דאמרי הכי א''ל הוא סימא עינו של עולם דכתיב
והיה אם מעיני העדה ילך ויתעסק בעינו של עולם דכתיב הנני מחלל את
מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם א''ל מסתפינא ממלכותא א''ל שדר שליחא
וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית
[ליה] עבד הכי שלחו ליה אם לא סתרתה אל תסתור ואם סתרתה אל תבני
ואם סתרתה ובנית עבדי בישא בתר דעבדין מתמלכין אם זיינך עלך ספרך
כאן לא רכא ולא בר רכא הורדוס [עבדא] קלניא מתעביד מאי רכא מלכותא
דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואי בעית אימא מהכא ויקראו לפניו
אברך אמרי מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה [מימיו] במאי
בנייה אמר רבה באבני שישא ומרמרא איכא דאמרי באבני כוחלא שישא
ומרמרא אפיק שפה ועייל שפה כי היכי דנקביל סידא סבר למשעייה
בדהבא אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמיחזי כי אידוותא דימא
ובבא בר בוטא היכי עבד הכי והאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יהושע
בן לוי מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר שנאמר להן
מלכא מלכי ישפר עלך וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי
ארכא לשלותך וגו' וכתיב כולא מטא על נבוכדנצר מלכא וכתיב ולקצת ירחין
תרי עשר וגו' איבעית אימא שאני עבדא דאיחייב במצות ואיבעית אימא שאני
בית המקדש דאי לא מלכות לא מתבני ודניאל מנלן דאיענש אילימא משום
דכתיב ותקרא אסתר להתך ואמר רב התך זה דניאל הניחא למ''ד שחתכוהו
מגדולתו אלא למ''ד שכל דברי מלכות נחתכין על פיו מאי איכא למימר
דשדיוהו לגובא דארייוותא: הכל כמנהג המדינה: הכל לאתויי מאי לאתויי
אתרא דנהיגי בהוצא ודפנא: לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של
שניהם: פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי דפנינהו חד
לרשותא דידיה מהו דתימא ניהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ''ל:
וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו: הא גופא קשיא אמרת וכן
בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו הא סתמא אין מחייבין אותו אימא
סיפא אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו הא סתמא מחייבין
אותו השתא סתם גינה אמרת לא סתם בקעה מיבעיא אמר אביי ה''ק וכן סתם
גינה ובמקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו אמר ליה רבא אם כן מאי
אבל אלא אמר רבא הכי קתני וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי
ומחייבין אותו אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו: אלא
אם רצה כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית: מאי חזית אמר רב הונא אכפיה
ליה לקרנא לבר ונעביד מלגיו עביד חבריה נמי מלבר ואמר דידי ודידיה
הוא אי הכי השתא נמי גייז ליה חבריה ואמר דידי ודידיה הוא גיזוזא מידע
ידיע איכא דאמרי אמר רב הונא מיכפא לקרנא מלגיו ונעבד מלבר גייז ליה
חבריה ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי לייף ליה חבריה ואמר
דידי ודידיה הוא ליפופא מידע ידיע והא מבחוץ קתני קשיא רבי יוחנן אמר
נשעייה
אהדר ליה כלילא דיילי. האנקה מתרגמינן ילא (ויקרא יא) והוא שרץ
שקורין הרצו''ן ושערו קשה כמחטין ועשה לו עטרה מעורו סביבות
עיניו: השתא מיהא [דאנא ואת]. אנא ואת שנינו כאן ואין שומע:
הנני מחלל את מקדשי. סיפיה דקרא מחמד עיניכם: מסתפינא
ממלכותא. כפופים היו למלכות
רומיים: מתמלכין. נוטלין רשות: אי
זיינך עלך ספרך כאן. אם נתגאית
בכלי מלחמתך שהרגת בית אדוניך
ספר יוחסין שלך בידינו הוא [ידענו]
שאתה עבד: לא רכא כו'. לא מלך
ולא בן מלך: קלניא מתעביד. נעשה
בן חורין מאליו: שישא. שיש ירוק
שקורין ביי''ש: ומרמרא. שיש לבן:
כוחלא. שיש צבוע כעין כחול: אידוותא
דימא. גלי הים [שהם נעים ונדים
והעין מתעששת בראייתן]: נענש
דניאל. לקמיה מפרש עונשו: מלכי
ישפר עלך. עצתי תיטב בעיניך:
במיחן עניין. בחנינת עניים: בכן תהא
ארכא לשלותך. [יהא אורך]
לשלומך: כולא מטא. כל החלום של
פורענות בא עליו: לקצת ירחין תרי
עשר. בשביל עצתו של דניאל תלה
לו שנים עשר חדש: בהוצא. לולבי
דקלים: ודפנא. ענפי עץ ערמונים
שקורין לו''ר ופרי שלו קורין ביי''ש:
פשיטא. דהאבנים של שניהם דאפי'
לא פסק לן דינא דמתני' המלמדנו
שמתחלה בין שניהם עשאוה על
כרחם היו חולקין בשוה האבנים
שהרי ברשות שניהם מונחים ויד
מי מהם תגבר: (הג''ה בפי' ר''ח
קמ''ל דלא בעינן ראיה אלא שותף
מפיק מיניה בלא ראיה ואיהו דטעין
דדיליה נינהו עליו הראיה וכל כה''ג
הכי דיינינן ליה וזה הדין מפורש
עוד כמו כן בפרק הבית והעלייה
בתחילתו איבעית אימא בשותפין
כי האי גוונא אנוחי אבנים ברשות
חבירו לא קפדי וחזקת רשות לאו
כלום הוא שמעינן מינה דכל כהאי
גוונא דמילתא דידיעא בשותפתא
לתרוייהו אע''ג דמנחי ברשותא
דחד מינייהו לא יכול למיטען דידי
נינהו דברשותי מנחי דקי''ל שותפין
לא קפדי אהדדי ע''כ) : השתא סתם
גינה אמרת לא. אע''פ שהיזק ראיה
קשה: אמר אביי כו'. האי מקום
שנהגו לגדור דקתני מתני' אבקעה
קאי: א''כ מאי אבל בבקעה. הא מינה
סליק והכי איבעי למיתני אבל
מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין
אותו: מכפייה לקרנא לבר. ראשי
הכותל יכוף לצד חבירו וכל חזית
לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד (פ''ב
מ''ד) גבי מערכה וחזיתה מזרחה
ראשי הגזירין וכן מחזה מול מחזה
דמלכים (א ז) ראשי הנסרים מוסבין
זה מול זה ועבי' מאבראי כופה
לצדי ראשי הכותל שמחבר בראשו
אבנים וטיט ומעבהו: דידי ודידיה
הוא. כדקתני מתניתין כשעושין
אותו בין שניהם עושין חזית מכאן
ומכאן: השתא נמי גייז לה. לההיא
כפופה שהיא לצדו ואימא דידי ודידיה
הוא ולא עשינו חזית: מלגיו. לצד שלו ולקמיה פריך הא מבחוץ קתני: לייף ליה. מחבר חזית אחרת לצדו:
נשעייה
שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. לפי תרגום [של] אחשורוש
נענש הרבה שנהרג דכתיב ויגידו למרדכי את דברי
אסתר ולא כתב התם התך לפי שהרגו המן על שהיה משיב דברים
בין אסתר למרדכי ומיהו גמ' שלנו אין תופס כן דדרשינן במגילה
(דף טו.) והתך להיכן הלך ומפרש לפי
שאין משיבין על הקלקלה:
הכי קתני וכן בגינה סתם כו'.
וסיפא נמי יש לפרש כן אבל
סתם בקעה ומקום שלא נהגו לגדור
בגינה אין מחייב:
והא מבחוץ קתני קשיא. ותיובתא
אינה דמצינן למימר היינו
שבולט חוץ לחומה מ''מ קשיא היא
דא''כ מחוץ הוה ליה למיתני:
גייז ליה חבריה ושדי ליה. אע''ג
דלעיל אמר גזוזא מידע ידיע
בהוצא לא ידיע:
לאפוקי
הטקסט לקוח מתורת אמת
כל הזכויות שמורות © ל ר' פנחס ראובן שליט"א
כל הזכויות שמורות © ל ר' פנחס ראובן שליט"א