למדתי
0 +
פעמים| לט: | המפקיד | פרק שלישי | בבא מציעא |
ואפילו הגדיל ולא אמרן אלא באחי דאבא
אבל באחי דאמא לית לן בה ואחי דאבא
נמי לא אמרן אלא בארעתא אבל בבתי
לית לן בה ובארעתא נמי לא אמרן אלא
דלא עביד עיטדא אבל עביד עיטדא קלא
אית לה ולא היא לא שנא אחי דאבא ולא
שנא אחי דאמא לא שנא ארעתא ולא שנא
בתי ולא שנא עביד עיטדא לא שנא לא
עביד עיטדא לא מחתינן ההיא סבתא
דהויא לה תלת בנתא אישתבאי איהי וחדא
ברתא אידך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו
ושבקה ינוקא אמר אביי היכי נעביד
לוקמינהו לנכסי בידא דאחתא דלמא
שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי
קטן נוקמינהו לנכסיה בידא דינוקא דלמא
לא שכיבא סבתא ואין מורידין קטן לנכסי
שבוי אמר אביי הלכך פלגא יהבינא לה
לאחתא ואידך פלגא מוקמינן ליה אפוטרופא
לינוקא רבא אמר מגו דמוקמינן אפוטרופא
לפלגא מוקמינן ליה אפוטרופא לאידך פלגא
לסוף שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי
תילתא יהבינן לה לאחתא ותילתא יהבינן
ליה לינוקא ואידך תילתא יהבינן דנקא
לאחתא ואידך דנקא מוקמינן ליה אפוטרופא
לינוקא רבא אמר מגו דמוקים אפוטרופא
לדנקא מוקמינן נמי אפוטרופא לאידך דנקא
מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי
א''ל פלוג לי אמר ליה לא ידענא לך אתא
לקמיה דרב חסדא א''ל שפיר קאמר לך
שנאמר ויכר יוסף את אחיו והם לא
הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא
בחתימת זקן א''ל זיל אייתי סהדי דאחוה את
אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא
אלימא הוא א''ל לדידיה זיל אנת אייתי סהדי
דלאו אחוך הוא א''ל דינא הכי המוציא
מחבירו עליו הראיה א''ל הכי דיינינא לך
ולכל אלימי דחברך אמר ליה סוף סוף
אתו סהדי ולא מסהדי א''ל תרתי לא עבדי
לסוף אתו סהדי דאחוה הוא א''ל לפלוג לי
נמי מפרדיסי ובוסתני דשתל אמר ליה שפיר
קאמר לך דתנן הניח בנים גדולים וקטנים
והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע
וכן
ואפי' הגדיל. הקטן משירד לתוכו ואכלו ג' שנים בפניו משהגדיל
לא הויא חזקה דהואיל ותחילת ירידתו לתוכו הוה קטן לא ידע
כשהגדיל שהן של אביו ולפיכך לא מיחה דאי ס''ל לרב הונא
דמחזיקין בהן משהגדיל היכי מחתינן נכרי לנכסי קטן שמא יהא
בידו משיגדיל ויטעון אתה מכרת לי
משגדלת ואכלתים שני חזקה: ולא
אמרן. דאין מורידין קרוב לנכסי
קטן: אלא באחי דאבא. אחיו מאביו
שיטעון בהן צד ירושה: ארעתא.
שדות: אבל בבתי לית לן בה.
שהשכנים מעידין עליהם שבאו לחלקו
של קטן: עיטדא. שטר חלוקה
כשחלקו מתחילה (מלכים ב יב) רק
הבמות לא סרו מתרגמינן במתא
לא עטדו לא הפליגו מהם: לא שנא
אחי דאמא. פן יאמר של אמי היו
נכסי מלוג ואביו של קטן בעל אמי
היה מוחזק בהן מחמת שהוא אוכל
פירות והוא מת קודם לאמי ולא
ירשה ואני יורש חציין מחמת אמי:
היכי ליעבד. בנכסי דסבתא שאין אנו
יודעין אם קיימת אם מתה: בידא
דאחתא. דהילכתא כרשב''ג דקם
ליה שמואל כוותיה: דלמא שכיבא
סבתא. ויש לקטן חלק בהן שהם
שלו מחמת אמו או שמא חציין שלו
שמא מתו שתי השבויות: לוקמינהו
לפלגא דנכסי בידא דינוקא. איכא
למיחש דלמא לא שכיבא סבתא ואין
לו חלק בהן ואין מורידין קטן
לנכסי שבוי: פלגא יהבינן לאחתא.
ממה נפשך אם מתו שתי השבויות
הרי זו יורשת חציין ואם לאו מורידין
קרוב לנכסי שבוי: מוקמינן
אפוטרופוס. ולא מחתינן קטן לגוייהו
דלמא לא שכיבא ואין מורידין קטן
לנכסי שבוי: שמעו דשכיבא סבתא.
לסוף שמעו שמתה הזקנה ועל הבת
שנשבית לא שמעו: תילתא יהבינן
כו'. דהא ודאי שליש הנכסים לזו
ושליש לקטן: דנקא. שתות חצי
השליש: יהבינן לאחתא. ממה נפשך
אם מתה האחות הרי חצי חלקה
לזו ואם לאו מורידין קרוב לנכסי
שבוי: ואידך דנקא. לא יהבינן לה
שמא של קטן הם ואין מורידין קרוב
לנכסי קטן: אתא ליה אחא מבי חוזאי.
שהלך אביו לבי חוזאי ונשא שם אשה
וילדה לו את זה וחזר מרי לכאן
וירד לנכסי אביו ובא זה אחריו לזמן
מרובה ותבע חלקו: שפיר קאמר לך.
שאינו מכירך ואין זה רמאות שכשיצא
מאצלך לא היה לך חתימת זקן ועכשיו
באת בחתימת זקן: ויכר יוסף את אחיו. שכשיצא מהם היו כולם חתומי
זקן והם לא הכירוהו שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ובא בחתימת
זקן: דלאו אחוך הוא. אותם עדים שיש לו לזה שבאו משם ומכירין
בו מי הוא הביאם אתה ויעידו שאינו בן אביך או בקש עדים אחרים:
א''ל. מרי לרב חסדא אי מינאי דחלי מה תועלת: סוף סוף
אתו סהדי ולא מסהדי. אלא כמותי ולא כמותך: תרתי לא
עבדי. מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים לא יעשו לא דיין
שישתקו ולא יעידו האמת אלא גם שיעידו שקר: א''ל. ההוא
אחא לרב חסדא: לפלוג לי מפרדיסי. כרמים: ובוסתני. ביתן של
אילנות: דשתל. איהו והשביחן ויתן לי חציין כמו שהן משובחין:
וכן
וכי תימא הא פשיטא ליה דאינו יודע למחות בסוף ג' אף ע''פ
שהוא נזכר לשאול עידי מכירה דרגילות הוא טפי לשכוח מחאה
בסוף כל ג' א''כ בלא רב הונא פשיטא דאין מחזיקין וי''ל דאי לאו
רב הונא ממה שמעמידין אפוטרופוס לנכסי יתומין אין להוכיח