למדתי
0 +
פעמים| כג: | אלו מציאות | פרק שני | בבא מציעא |
ומחרוזות של דגים: אמאי להוי קשר סימן
בקטרא דציידא דכולי עלמא הכי מקטרי
ולהוי מנין סימן במנינא דשוין בעו מיניה
מרב ששת [מנין] הוי סימן או לא הוי
סימן אמר להו רב ששת תניתוה מצא כלי
כסף וכלי נחושת גסטרון של אבר וכל כלי
מתכות הרי זה לא יחזיר עד שיתן אות או
עד שיכוין משקלותיו ומדמשקל הוי סימן
מדה ומנין נמי הוי סימן: וחתיכות של
בשר וכו': אמאי להוי משקלא סימן במשקלא
דשוין ותהוי חתיכה גופה סימן או דדפקא
או דאטמא מי לא תניא מצא חתיכות
דגים ודג נשוך חייב להכריז חביות של
יין ושל שמן ושל תבואה ושל גרוגרות
ושל זיתים הרי אלו שלו הכא במאי עסקינן
בדאיכא סימנא בפסקא כי הא דרבה בר
רב הונא מחתיך ליה אתלתא קרנתא
במנינא דשוין. כבר נהגו הציידין לחרוז כמנין הזה בחרוז אחד:
וגסטרון של אבר. שברי חתיכות של אבר: שיכוין משקלותיו.
שיאמר משקלו ויכוין האמת: במתקלא דשוין. שנהגו הטבחים
לעשות החתיכות במשקל הזה: חתיכה גופה סימן. יאמר מאבר
פלוני היה: או דדפקא. צואר שמעתי
ומשום רבי יצחק בר' מנחם שמעתי
דדפקא פלנק''ן מקום שדופק כשהוא
יגע: חתיכות דג חייב להכריז. קא ס''ד
כשאין בהן סימן והחתיכה גופה סימן או
מאצל הראש או מן הזנב: ודג נשוך. זהו
סימן שלו: הכא במאי עסקינן. דקתני
חתיכות דג חייב להכריז: בדאיכא
סימנא בפסקא. שלא נחתכה כדרך
החותכין: כי הא דרבה. כשהיה שולח
בשר לאשתו ביד נכרי: